מאה שנים להולדתו של הגאון ר' גרשון אדלשטיין שליט"א

מאת: דוד ארונובסקי

השבוע ביום שני ב' אייר תשפ"ג מלאו 100 שנים להולדתו של הגאון ירחמיאל גרשון אדלשטיין שליט"א (להלן הגרי"ג) ר"י פוניבז' ומנהיג תנועת דגל התורה והציבור הליטאי בישראל.

הגרי"ג הוא ת"ח עצום הבקי בכל חדרי תורה בעיון, ומרביץ תורה לאלפים זה כ-75 שנים. בשיחה לתלמידי ישיבה קטנה חשף בפניהם הגרי"ג כיצד מגדלים ת"ח בסדר גודל שכזה. הגרי"ג נולד ב1923 לאביו הרב צבי יהודה אדלשטיין רבה של העיר שומיאץ שברוסיה (בנו של הרב ירחמיאל גרשון מחבר בן אריה על הש"ס (פ / 8 / 320) בשנות השלטון הקומוניסטי. הוריו לא נכנעו ל'מציאות' והחליטו לנהל את ה'עניינים 'בעצמם. הם זיפו את גילם של ילדיהם במרשם האוכלוסין והפחיתו שלש שנים מגילם כדי שלא יחויבו ללמוד בבית הספר הכללי, והאבא ישב אתם בבית ולימד אותם בעצמו כמצוות התורה 'ושננתם לבניך' - וכשהיו כבני 10-11 עלו לארץ, וגם כאן המשיך האבא לחנך וללמד את ילדיו בעצמו, וכך תיאר לימים הגרי"ג את לימודם בשיחה לתלמידי ישיבה קטנה, שנדפסה בפתיחת ספרו: דרכי החיזוק - שיחות בענייני ציבור (ח / 8 / 361).

"בילדותי למדתי כל השנים עם אאמו"ר זצ"ל ואחי רבי יעקב (שליט"א) זצ"ל [הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל רבה של רמת השרון הצעיר מהגרי"ג בשנה], ואספר מעט על סדר לימודנו אז.

כשבאנו לארץ בשנת תרצ"ד היינו עדיין פחות מגיל בר מצוה ולמדנו מסכת בבא קמא, גמרא עם רש"י, כל דבר היינו לומדים פעמיים, והיו שלושה גמרות על השולחן. גמרא אחת שהבאנו איתנו מרוסיה, ועוד שתי גמרות שאאמו"ר הביא מבית הכנסת, והיה אחד מאיתנו קורא עם אבא עד סוף הענין, ואחר כך מתחלפים והשני קורא, כמו שעושים בחיידר שנותנים לילדים לקרוא...והתחלנו בבא קמא כבר ברוסיה כשהיינו כבני שבע שמונה, וכאן בארץ המשכנו וגמרנו את המסכת.

ולאחר מכן היינו צריכים להתחיל מסכת אחרת, ולא היו עוד גמרות בבית. רק כרך אחד סנהדרין מכות

שבועות מש"ס וילנא הישן, לכן התחלנו מסכת סנהדרין. ולקחנו מבית הכנסת עור שתי גמרות קטנות בלי מפרשים, והיה אאמו"ר לומד עם הגמרא הגדולה ואנו עם הגמרות הקטנות ולמדנו מסכת סנהדרין גם כן בלי תוספות כל דבר פעמיים, בכל יום מתקדמים כמה שמספיקים ולמחרת חוזרים על זה וממשיכים הלאה, והיינו מספיקים בערך דף גמרא בשעתיים, תחילה חוזרים על מה שלמדנו אתמול ואחר כך ממשיכים, ובסוף כל פרק חזרנו חזרה שלישית, וכך במשך החורף גמרנו כל מסכת סנהדרין ועשיתי על זה סיום בערב פסח.

ואחרי סנהדרין המשכנו מסכת שבועות שהייתה גם כן באותו הכרך, ומסכת שבועות כבר למדנו עם התוספות הכל במהירות ובפשטות, ולפעמים לא הבנו חלק מהתוספות ורק אאמו"ר היה מבין וממשיך הלאה, ולמחרת כשחזרנו נקלטו שאר הפרטים והבנו את הפשטות, ואחרי כל פרק למדנו גם את כל הרא"ש והר"ן כסדר, ואת דברי הרמב"ם השייכים למסכת שבועות הלכות טוען ונטען עד פרק ט' עם הכסף משנה.

ולמדנו ככה שלושה סדרים ביום, סדר ראשון בבוקר למדנו כארבע שעות בערך. ובאמצע הייתה הפסקה כחצי שעה שאאמו"ר נח מעט ואנו שיחקנו במשחקי הילדים. ואחרי הצהריים למדנו סדר שני עד מנחה קטנה, ולאחר תפילת מנחה היה שיעור במשניות, וכן למדו עין יעקב או חומש עם רש"י, עד תפילת מעריב, ואחר כך חזרנו הביתה לסדר שלישי ושוב למדנו, ואז היינו לומדים לבד מה שרצינו. הכל בנעימות בלי לחץ.

ואחרי מסכת שבועות למדנו מסכת בבא מציעא, כהמשך לענייני פרק שבועת הדיינים, וגם אז למדנו כל דבר פעמיים עם רש"י ותוספות ומה שלא הבנו לא מתעכבים, ובסוף הפרק היינו חוזרים פעם שלישית על כל הפרק בבת אחת, וזה היה הולך מהר מאד, כי כבר יודעים וקל לחזור, והיה הלימוד נעים ומושך ומעניין מאד. וכשגמרנו מסכת בבא מציעא כמדומה שלמדנו גם את הרא"ש והנימוקי יוסף, וכן את דברי הרמב"ם השייכים למסכת בבא מציעא הלכות טוען ונטען והלכות מלוה ולוה ענייני ריבית ועוד. ואחרי בבא מציעא המשכנו בבא בתרא גם כן באותה הצורה, וכן את המשך דברי הרמב"ם טוען ונטען מפרק ט' הלכות חזקת קרקעות, ואחר כך למדנו מסכתות נדרים וקידושין ומכות.

ולאחר מכן התחלנו ללמוד מסכת פסחים, ואאמו"ר גם היה אומר שיעורים לבעלי בתים אחרי מעריב, ואמר שיעורים על מסכתות ברכות ושבת, וכמדומה שדילג על מסכת עירובין, ואנו כילדים ישבנו והקשבנו לשיעורים, וקלטנו משהו מזה.

והתחלנו ללמוד מסכת פסחים בראש השנה לאחר התפילה, שאז היינו ברמת השרון, ולא היו מאריכים שם בתפילה כמו בישיבה, ובשתיים עשרה בצהריים כבר גמרו את התפילה, והלכנו הביתה ועשינו קידוש ואחר כך התחלנו ללמוד מסכת פסחים, ולמדנו גם כן גמרא רש"י ותוספות ורמב"ם, ובמסכת זו למדנו גם טור ובית יוסף ומגן אברהם, הכל מהר ובפשטות, ועד ראש חודש שבט כבר סיימנו את כל המסכת ארבע פעמים!

כיון שבפסחים יש עניני קדשים אמר אאמו"ר שנתחיל ללמוד סדר קדשים, וגם אמר ששמע שהגר"מ שפירא בישיבתו בלובלין למד קדשים, והתחלנו אז ללמוד מסכת זבחים, ואמנם עדין לא היו אז חידושי הגרי"ז, אבל היה אספת זקנים וזבח תודה של החפץ חיים, וכן קרן אורה רש"ש ועוד, ולמדנו כדרכנו כל דבר פעמיים, ובסוף כל פרק חזרנו שוב פעם שלישית, ופעם רביעית בסוף המסכת, ואח"כ למדנו גם את הרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשים ומעשה הקרבנות. ובדרך זו למדנו כל סדר קדשים, גם מסכתות תמיד קנים ומידות, חוץ ממסכת חולין שלא למדנו, כי זה עניני יורה דעה ולא קדשים, וכמדומה שלמדנו המסכתות למפרע ולא לפי הסדר, וסימנו מסכת בכורות, ולמדנו גם את כל הרי"ט אלגאזי, הכל בצורה פשוטה וקלה.

ולפעמים הייתי שואל בסברא ואאמו"ר היה עונה ומסביר, ושוב הייתי שואל על התירוץ, וגם על זה היה עונה, אך כששאלתי פעם שלישית היה פוסק ואומר די בזה ואין צורך להתעכב יותר.

ואחרי סדר קדשים התחלנו ללמוד מסכת יבמות במשך כשנתיים, ואז גם היה לי זמן ללמוד ולעין לבד, והייתי רואה את הרשב"א והרא"ש וכן רבי עקיבא איגר וחזון איש לפעמים.

ובאותה העת הסתפק אאמו"ר אולי לא טוב הוא עושה במה שאינו שולח אותנו לישיבה, והיה אורח שביקר בביתנו ואמר שאם נישאר בבית אנו עלולים להיות בעלי גאווה ולחשוב שאנו כל העולם...ושאל אאמו"ר את מרנן החזו"ש והגרי"ז זצ"ל, ואמרו לו שניהם כי טוב הוא עושה בזה שהוא עצמו לומד איתנו, וטוב שימשיך ככה ללמוד איתנו"

אולם כשהגיע הגרי"ג לגיל 19 ואחיו ר' יעקב לגיל 18 נעשה ניסיון לשינוי מסוים ב'דרכי החינוך' כפי שממשיך הגרי"ג ומספר:

"ואח"כ המשכנו עוד תקופה ללמוד בבית, אבל ראינו שהזמן מתבזבז, והיו הפרעות, והחלטנו ללכת לישיבה, ובחודש אלול תש"ב (1942) הלכנו לישיבת לומז'ה (בפתח תקוה) אני ואחי רבי יעקב, ולמדו אז בישיבה מסכת בבא בתרא פרק מי שמת, אבל אנחנו כבר ידענו את זה ממה שלמדנו בבית עם אאמו"ר, ולכן התחלנו ללמוד גם מסכת סוכה, הכל מהר ובפשטות, ומתחילת חודש אלול ועד סופו גמרנו מסכת סוכה"

אבל ה'ניסיון' ללימוד בחינוך הפורמלי הצליח חלקית בלבד, כפי שממשיך הגרי"ג ומספר:

"ולאחר קצת יותר משנה מיום שבאנו לישיבה, אמר אאמו"ר כי הוא רואה שההצלחה בישיבה אינה כפי שחשב, ועדיף שנחזור ללמוד איתו בבית, וחזרנו לביתנו בחג הסוכות תש"ד".

אך כאן הגיעה תפנית חשובה, ששינתה את פני ההסטוריה הישיבתית בארה"ק:

אמנם לאחר זמן קצר נודע כי הרב מפוניבז' חושב לפתוח ישיבה, ולקח את רבי שמואל רוזובסקי לראש ישיבה, ורבי שמואל בא אלינו לרמת השרון ודיבר עם אאמו"ר שהרב מפוניבז' רוצה לפתוח ישיבה והוא רוצה שנבוא ללמוד שם, ואמר אאמו"ר כי הרב מפוניבז' הוא אישיות שכדאי לשמשו, וכדאי שיהיה לנו שמוש חכמים אצלו. ובחודש כסלו תש"ד (1944) נפתחה הישיבה עם עוד ארבעה בחורים חוץ מאיתנו, רבי חיים פרידלנדר, רבי אורי קלרמן, ואחד שהיה אחין של רבי שמואל, ועוד אחד יותר צעיר שבסוף היה חולה"

"שני האחים, גרשון ויעקב, היו בין קומץ התלמידים הראשונים בישיבה, ששכנה אז בבית הכנסת "הליגמן" שבבני ברק. את תפילת שחרית היו מתפללים בבית מדרש קטן, עם קבוצה מ"ילדי טהרן" שניצלו מהשואה ועלו ארצה. אחר כך היו הולכים ללמוד בבית הכנסת. כיון שהתפשטה השמועה על כך שהרב אדלשטיין שולח את ילדיו למיזם החינוכי החדש - היה קל יותר לצרף חלוצים נוספים. כך למשל הרב שמואל חיים קלרמן שלח את בנו אורי (לימים הרב אורי קלרמן, מראשי ישיבת כפר חסידים) והרב משה פרידלנדר שלח את בנו חיים (לימים המשגיח של ישיבת פוניבז' הרב חיים פרידלנדר). הרב נחום מאיר קרליץ, רב בית הכנסת "הליגמן" (גיסו של החזוא"ש) צירף ללימוד את שני בניו, תנחום וניסים (לימים הרב ניסים קרליץ אחד מגדולי פוסקי ההלכה). כעבור כמה חודשים הצטרף גם יששכר מאיר (לימים מייסד ישיבת הנגב). כעבור שנה כבר למדו בישיבה כשבעים תלמידים. הבחורים השתכנו בבית של מי שהפך בהמשך לאחד ממנהיגי עולם התורה, הרב מיכל יהודה לפקוביץ. "מצד אחד הוא היה לומד בהתמדה בלילות במסירות ובעמל רב", סיפר כרב "אך מצד שני הוא היה תמיד מקפיד ללמוד בשקט כדי שלא נתעורר".

שני האחים שכאמור כבר הגיעו לישיבה לאחר שמלאו כרסם בש"ס ובפוסקים, צללו בים התלמוד כאשר בנוסף להמשך רכישת הבקיאות העיונית הפכו לתלמידים של רבם הגדול רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל שהוא רבו המובהק של הגרי"ג בלימוד העיון, וכך סיפר עליו לימים הגרי"ג בספר שיצא אודותיו: ראש הישיבה : פרקי הוד לדמותו של... ראש הישיבה... רבי שמואל רוזובסקי, ראש ישיבת פוניבז', ערוך על פי ראיונות עם מאות תלמידים מפיהם ומפי כתבם (מ / 8 / 231)

"רבי שמואל היה מלמד ממוחה, הוא לא סתם לימד, הוא נתן דרך"

"אהבת התורה שלו היתה באופן מבהיל, עד שאפשר לקרוא עליו 'אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה..' אהבת התורה הגדולה שנטע בלבו היתה לו למשיב נפשו, למזונו ממש. כל דבר שדיבר בתורה, היה עם כל החיות, והטעם. ופעמים רבות שמענוהו אומר 'דאס איז דאך ממש א מחייה' הוא אמר זאת בכל הלב, בכל הרגשיו, שכן התורה הייתה חיותו'

וסיפור נוסף מספר בגרי"ג על 'תלמיד שלמד בישיבה' ומסתבר שמדובר בו עצמו:

"תלמיד שלמד בישיבה ושמע שיעורים מרבינו היה נהנה כל כך משמיעת השיעור, עד שהיה חיוך נסוך על פניו במשך השיעור. פעם אחת התבונן וחשב לעצמו שלכאורה אין זה 'דרך ארץ' לשבת באופן כזה בשיעורו של רבינו, ופסק מאותו הזמן לחייך בשעת השיעור והיה יושב ברצינות. לאחר זמן מועט חש רבינו בשינוי שהתרחש בו, ושאלו: 'מה קרה לך, האם אינך מרגיש בטוב? - כי אדרבא, עמל התורה הראוי הוא בהנאת הלימוד, שירגיש האדם בו טעם, ואם יחייך מרב הנאה - מה טוב"

ולבסוף אמירה, שנכונה בוודאי גם על הגרי"ג עצמו:

"לרבי שמואל הייתה 'אהבת תורה' גדולה, ו'אהבת הבריות' גדולה, וכיון שהוא אהב את התלמידים הוא העניק להם את הדבר שהוא הכי אהב, הרגשנו שרוצה שנדע את התורה..."

בתש"ח בהיותו כבן 25 מונה הגרי"ג לר"מ בפוניבז' ומאז במשך כ75 שנה לא פסק להעביר את השיעור היומי עד עצם היום הזה. משנת תש"ס 2000 הוא מכהן גם כראש הישיבה יחד עם הגרב"ד פוברסקי שליט"א. חידושיו ושיעוריו יוצאים בעיקר בסדרת שיעורי רבי גרשון (ג / 5 / 1080), ושיחותיו השבועיות במוסר המתקיימות בביתו יוצאות בדף שבועי בשם דרכי החיזוק וחלקם יצאו בשני כרכים (ח / 8 / 361), השיחות מבוססות על דברי חז"ל ובעלי המוסר הראשונים ומתייחדות בבהירותם ובניסוחם המתון ולא מתלהם ועם זאת מציבות דרישות ותביעות בלתי מתפשרות בלימוד תורה ובעבודת המידות בין אדם לחברו. שיחותיו בנושאי ציבור מתאפיינות גם הם במתינות ועדינות אך מבטאות את העמדה החרדית הליטאית הקלאסית שהגרי"ג רואה עצמו כאחראי על שימורה והעברתה לדורות הבאים. ראו: https://katzr.net/fd6039

ב1950 נפטר הרב צבי יהודה אדלשטיין, אביהם של האחים ר' גרשון ור' יעקב ורבי יעקב נבחר למלא את מקומו ברבנות של רמת השרון תפקיד אותו מילה בנאמנות עד לפטירתו ב2017. על דמותו המופלאה כתבו סיון וידידיה את רב המכר: סולם יעקב: הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל - סיפורים קטנים על אדם גדול (מ / 8 / 242).

נאחל לגרי"ג אריכות ימים, מתוך בריאות איתנה, שיוכל להמשיך ולמסור את שיעוריו ושיחותיו ולהנהיג את ציבור תלמידיו עד מאה ועשרים.

ולבסוף מצ"ב כתבתו של אבישי בן חיים על הרב אדלשטיין, מלפני כמה חודשים: