ד"ר עטרה טברסקי ע"ה - מלכות קדושה ואהבה
חידושים וחדשות מספריית ישיבת הר עציון
מאת: דוד ארונובסקי
אנו נמצאים בתוך השלושים לפטירתה של ד"ר עטרה סולובייצ'יק ע"ה, בתו הבכורה של מרן הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל ואחותם של יבדל"א הרבנית ד"ר טובה ליכטנשטיין והרב פרופ' חיים סולוביצ'יק.
עטרה נולדה בברלין, וגדלה בבוסטון שבה הגרי"ד כיהן ברבנות והתחנכה במוסד החינוכי שאותו הקימו הגרי"ד ורעיתו הרבנית טוניה ע"ה – ישיבת הרמב"ם:
במוסד זה שבו התחנכו ילדי בוסטון מהגיל הרך עד סוף התיכון, למדו בנים ובנות יחד את מקצועות הקודש והחול, משפחת דודתי התגוררה בבוסטון ודודי ד"ר מייק ווינר ז"ל היה קשור לגרי"ד וכיהן שנים רבות כנשיא בית הכנסת שלו. בת דודתי שלמדה ב'ישיבת רמב"ם' התחתנה עם ה"חברותא" שלה – מה שנקרא 'קשר של תורה'.
לאחמ"כ למדה עטרה ע"ה באוניברסיטת הרווארד היסטוריה-אמריקאית וכתבה דוקטורט על מעמד השחורים בארה"ב.
בספרית הרווארד פגשה עטרה את בעלה לעתיד הרב יצחק אשר טברסקי זצ"ל (1930-1997) (להלן הרי"ט). הוא היה בנו של האדמו"ר רבי משולם זושא טברסקי האדמו"ר מטאלנה – בוסטון. נינו של מיסד חסידות טאלנה האדמו"ר רבי דוד מטלנה (1808-18882) נכדו של רבי נחום מצ'רנוביל מייסד בית צ'רנוביל בחסידות.
על אודות חסידות צ'רנוביל ראו: השושלת - בית צ'רנוביל ומקומו בתולדות החסידות מאת: גדי שגיב (כ / 7.1 73 – מכללה) ושם בעמ' 72-76 פרוט על חסידות טאלנה לדורותיה. לימים כשנפטר האדמו"ר מטלנה הספידו מחותנו הגרי"ד בהספד נרגש שנדפס בתוך הספר: דברי הגות והערכה (ט / 7.1 / 14) בשם: הרב שחותמו קדושה ואהבה.
כדרכו בהספדיו הגרי"ד בונה מהלך מחשבתי מקיף ומעמיק הוא מאריך לבאר שישנם שני סוגים של 'רבנים' – 'הרב שחותמו מלכות' ו'הרב שחותמו קדושה' ומאריך לבאר את ההבדל שביניהם שבעצם הוא ההבדל בין הרב מורה ההלכה או ראש הישיבה לעומת האדמו"ר, ובסוף ההספד הוא כותב "מי הוא הרבי מטאלנה? הוא היה הרב שחותמו-קדושה פאר אכסלאנס. הוא שימש, בהדרת כבוד ובמעשי מסירות נפש לרוב,
נציגם של שישה דורות מורי הוראה שחותמם קדושה, דורות המגידים הגדולים. מגלם היה באישיותו את מסורת החסד של המגיד מצ'רנוביל במסירות ובנאמנות. מעולם לא ראיתי אותו יחידי, לבדו. תמיד ראיתיו בחברת רבי דוד מטאלנה מימינו ורבי נחום מצ'רנוביל משמאלו. היה בו משום דמיון מרשים כל כך לסבו זקנו, וחש הייתי תמיד כאילו אבות אבותיו הדגולים השתדלו לשמש מגן ומשמר לראש נינם הקדוש – שהיה כה צנוע ועניו, כה נחבא בביישנותו, כה ישר כה אציל וכה טוב לב – מפני תהפוכותיו של העולם הקר, הקהה, בימינו. בעיני היה כולו תמצית מסכמת מבשורתם הגדולה של מורי הוראה שחותמם קדושה, בשורת האהבה האוניברסלית והאמת הבלתי מוגבלת, בשורת הקרבה לאל ותחושת שכינת אל...עם האבדה שאבדה לנו בהסתלקותו אף נעלמו מתוכנו גדולי המגידים ומורי ההוראה שחותמם קדושה. חלל נורא נשאר אחריו ושיממון גדול של יתמות. בלעדיו חש אני בבחינת גלמוד. מסתכל אני בכסא הפנוי, ולא אחת אני נאחז דחף להצמיד נשיקה למקום מושבו של הרבי מטאלנה ולומר דברים שאמר ר' יהושע בן חנניה, בשעה שהתחיל מנשק את האבן שהייתה מיוחדת לישיבת ר' אליעזר הגדול "האבן דומה להר סיני וזה שישב עליה דומה לארון הברית". דומה שמאז פולמוס הגר"א והחסידים לא כתב רב 'מתנגד' דברים כה יפים וחמים על אדמורי החסידות.
הרי"ט עצמו למד בבתי ספר כלליים ועבריים, ומלמד פרטי למדו לימודי קודש. את התואר ראשון עשה באוניברסיטת הרווארד, שם היה לתלמידו של פרופ' צבי וולפסון, שהיה לרבו המובהק באקדמיה. ב־1949 למד כשנה באוניברסיטה העברית בירושלים. כשחזר לארצות הברית, עבד על הדוקטורט שלו, שהוקדש לראב"ד, ולימים יצא כספר: Rabad of Posquieres: A Twelfth-Century Talmudis (מ / 5 / 33 – אנגלית). מחקר זה הייתה המחקר המדעי הראשון בארצות הברית על דמות הלכתית מימי הביניים. במקביל לכתיבת הדוקטורט למד אצל הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, ונשא את בתו. עם חותנו למד גמרא בקביעות כשלושים שנה, וההשפעה ניכרה גם במחקריו, בהם שילב תובנות מהתרבות ההומניסטית המערבית. לאחר הדוקטורט החל ללמד בהרווארד, כארבעים שנה. הוא התמחה בחקר הספרות ההלכתית והפילוסופית של חכמי ימי הביניים ובעיקר של הרמב"ם אותו העריץ והקדיש לו את הספר המונומנטלי והייחודי "מבוא למשנה תורה לרמב"ם" (ד / (0.1)3 / 11) המקיף את כל הנושאים הנוגעים ל'משנה תורה לרמב"ם: מקומו של 'משנה תורה' בחיי הרמב"ם וביצירתו, צורת החיבור, היקפן, שיטת מיון ההלכות בחיבור, לשון וסגנון, הלכה ופילוסופיה במשנה תורה. ספר זה מהווה עד היום למעלה משלשים שנה לאחר שיצא את המקור החשוב ביותר לחקר ספר 'משנה תורה' לרמב"ם.
כשאביו של הרי"ט חלה הוא החל ללמד בבית המדרש של החסידות, "בית דוד", וכעשור לאחר מכן החל לכהן כאדמו"ר מטולנא-בוסטון, ובכך היה לשילוב נדיר וייחודי של תלמיד חכם למדן בריסקאי, אדמו"ר ופרופסור-חוקר. הרב פרופ' טברסקי נפטר בי"א בתשרי תשנ"ח (1997), ונטמן בהר הזיתים בחלקת חסידי ווהלין, ליד קברי הוריו.
בשנת 2020, הוציא לאור מרכז זלמן שזר, את הספר "כמעיין המתגבר: הלכה ורוח ביצירת חכמי ימי הביניים" (ד / 0.2 / 14) , אותו ערך פרופ' כרמי הורוביץ, תלמידו של טברסקי, ובו שלושים ואחד ממאמריו של פרופ' טברסקי העוסקים במגוון הנושאים שבהם עסק וחקר. המאמרים מחולקים לשישה שערים:
שער ראשון . הרמב"ם ויצירתו לדורו ולדורות.
שער שני. הלכה והגות במשנתו של הרמב"ם.
שער שלישי. בעלי הלכה ותולדות ההלכה (על השגות הראב"ד, ר' אברהם בן דוד מפוסקיר, תרומת חכמי איטליה לספרות הרבנית, שולחן ערוך ור' יוסף קארו)
שער רביעי. הלכה ומטא – הלכה (דת והלכה, בעלי תלמוד פילוסופים ומקובלים, הלכה ורוחניות במאה ה-17, צדקה ורווחה חברתית במקורות היהדות)
שער חמישי. היסטוריה אינטלקטואלית (על ר' יוסף אבן כספי, ר' ידעיה הפניני, והרמב"ן)
שער שישי. בנבכי הדור (הישרדות נורמליות ומודרניות, מדעי היהדות בארה"ב, פרופ' צבי (הרש) וולפסון – דברי זיכרון)
במאמר הפתיחה לספר, מתאר פרופ' הורוביץ את השילוב של אדמו"ר ופרופסור בדמותו של הרי"ט:
"לצד פעילותו האקדמית בהרווארד, הרחיב פרופ' טברסקי את מעורבותו בבית המדרש "בית דוד" של חסידי טלנא...עוד בחיי אביו, במיוחד לאחר שהוא לקה בארוע מוחי, החל הרב טברסקי ללמד שיעור בגמרא ולדרוש דרך קבע בסעודה שלישית בבית המדרש. בשלב זה טרם גידל זקן, ומעורבותו בבית המדרש הייתה כנראה בבחינת כיבוד אב. לאחר פטירת הוריו, אביו בשנת 1972 ואמו ארבע שנים אחר כך הוא גידל זקן וחגר גרטל חסידי בכל תפילה, לבש מעיל ארוך בשבתות, ולמעשה קיבל על עצמו לעמוד בראש בית המדרש החסידי, כשהוא מקפיד על כל מנהגי החסידות. בשנת 1982 הסכים לשאת בתואר האדמו"ר מטלנא, חרף צניעותו הכנה והאמיתית וסלידתו מגינונים טקסיים... באי בית המדרש "בית דוד" של חסידי טלנא זכו לשמוע בהקשרים רבים שיעורים, שבלבוש קצת שונה ובצורה קצת שונה, אבל עם תכנים דומים מאוד, נאמרו בחדר הסמינריון שלו בספריית וידנר שבאוניברסיטת הרווארד. המתודה הייתה שונה בוודאי, השאלות שהוא שאל היו שונות כמובן, והתיעוד המחקרי שהוא הסתמך עליו לא הוזכר בבית המדרש; עם זאת במקרים רבים היו המסרים משלימים וחופפים".
המאמר האחרון בספר הוא מסה מעמיקה ונרגשת, שכתב הרי"ט על מורו חותנו הגדול הרב יוסף דב סולוביצ'יק זצ"ל. דומה שבשעת כתיבת הדברים עמדו מול עיניו של הרי"ט, דברי ההספד הנרגשים שכתב הגרי"ד – 'הרב שחותמו מלכות', על אביו האדמו"ר – 'הרב שחותמו קדושה ואהבה'. והוא 'מחזיר' לחמיו האהוב – את המגיע לו, וכך הוא פותח:
"בכדי להבין הבנה מלאה מי היה האיש הגדול הזה ומה הוא ייצג, חובה לזכור שבראש ובראשונה הוא היה צאצא ראוי ל"בית הרב" [ר' חיים מוולוז'ין] – המוסד המופלא של החיים היהודיים בעת החדשה, מוסד תוסס, מרתק, מרענן ומרומם. "בית הרב" שכונה לעיתים "בית המלכות", היה מוקד של יצירתיות יהודית והנהגה רבנית בליטא ובהמשך בכל מזרח אירופה.
"בית הרב" שימש ביטוי נרדף ללמדנות תורנית אינטנסיבית ופורצת דרך, ליראת שמים מופתית ולמנהיגות מסורה"
הרי"ט מסיים את מאמרו, במילים אלו:
"הרב זצ"ל נתגלה כחכם המובהק מבין מעבירי המסורת. כמו במקרים מן העבר, שחכמי המסורת הופיעו ברגעים מכריעים, כאשר אנשים היו שרויים במרה שחורה וביאוש, כך הרב זצ"ל, ששמעו כילד פלא יצא זה מכבר, עלה על במת ההיסטוריה ומימש את ייעודו להביא תורה מאירה והדורה מבסיסו בבוסטון ובניו יורק אל המאה העשרים. אין לזלזל בהשפעה של חכם יחיד. גדול בתורה המתנשא מעל כולם, התופס את המסורת בדרך שולטת ומלכותית, אשר תורתו מקורית ומלאת תובנות מעמיקות, שהשפעתו עמוקה וחודרת – חכם כזה מסוגל אכן לשנות את המרחב כולו. הרב זצ"ל היה חכם מסוג כזה. ההשפעה המכרעת שלו הייתה כמותית ואיכותית כאחד. הוא הפיץ תורה ורומם את כבוד התורה. הוראתו הייתה ללא לאות, נמרצת ומלאת דמיון ברבדים רבים, וכך הוא החדיר במסורת קסם וענין מחודשים, גילה את מעמקיה והעניק אויר לנשימה וביטחון עצמי לרבים שהיו שרויים באווירת נכאים וברוח נפולה....הוא היה מורה גדול ובו בזמן גם מגייס כספים מוכשר עבור המוסד שלו. הוא יצר חידושי תורה שובי לב והשמיע תפיסות מחשבתיות נהדרות – מצד אחד, ומצד אחר – שימש רב קהילתי במעשה של חסד ענק, שכלל מתן צדקה, עצה נכונה והדרכה נבונה. ביתו היה פתוח לאנשים שהיו זקוקים לו, ובכלל זה גם בעלי תפקידי הנהגה צבוריים. אכן הרב זצ"ל זכה למקום של כבוד בקרב חכמי המסורת ומעתיקי השמועה"
ד"ר עטרה ע"ה הקדישה את מיטב שנותיה לסיוע וטיפול במסירות באביה הגדול מרן הגרי"ד זצ"ל, ולסיוע ותמיכה לבעלה הגדול הרב אדמו"ר פרופ' יצחק אשר טברסקי זצ"ל. בנוסף שימשה שנים רבות יו"ר הועד של 'ישיבת הרמב"ם' שהקימו הוריה ובה התחנכו היא ואחיה וילדיה וניהלה יחד עם בעלה בית של תורה ומפעלי חסד כמסורת אבותיהם הגדולים שחותמם: מלכות, קדושה ואהבה. היא הובאה למנוחות בהר הזיתים בירושלים בחלקת חסידי ווהלין לצידו של בעלה והוריו. – יהי זכרה ברוך.
בנם הבכור הרב משה טברסקי הי"ד, כיהן כראש הכולל בישיבת תורת משה בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים. נרצח בכ"ה מרחשון תשע"ה, בטבח בבית הכנסת קהילת בני תורה בירושלים.
בנם, הרב מאיר טברסקי מכהן כר"מ בישיבת רבינו יצחק אלחנן (ישיבה אונבירסיטה), ומנהל שטיבל קטן של חסידות טאלנא בריברדייל (אנ'), שבניו יורק.
בתם צפורה, נישאה לרב יהונתן רוזנבלט בוגר ישיבה אוניברסיטה וישיבת הר עציון, רב בית הכנסת של 'המרכז היהודי' ומחנך בברונקס - ניו יורק.
להרחבה על דמותו של הרב יצחק אשר טברסקי זצ"ל:
ראו בכתבה המרתקת: https://www.makorrishon.co.il/judaism/253585/
לשומעי האנגלית שבינינו מומלץ להאזין להרצאתה של הרבנית עטרה ע"ה על דמותו של אביה הגרי"ד זצ"ל:
https://www.facebook.com/rav.tzair/posts/550180175005357/?paipv=0&eav=AfYwhXKCHUvNEOcmMp2cHZ1QtHkwEi85KV4aThMb0ZaC90foE6qBlJP2h4RMNbTvVO8&_rdr
ולאוהבי הנגינה החסידית מצ"ב קישור לכמה מניגוני חסידי טאלנה, האזנה נעימה!
https://drive.google.com/drive/folders/1sAiKp1GzqTrVbmPKqWc3oYoyH7AgFIYZ
Comments