עיר הקודש והמקדש - האנציקלופדיה לעניני ירושלים
חידושים וחדשות מספריית ישיבת הר עציון
מאת: דוד ארונובסקי
לקראת יום ירושלים הבעל"ט. ברצוני לכתוב מעט על הספר החשוב שאותו כינה המו"ל שלו "אנציקלופדיה לענייני ירושלים" - "עיר הקודש והמקדש" (ד / 9.1 / 15). מחבר הספר הגאון רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצ"ל (להלן: הרימ"ט) נולד ב1872 בליטא, בילדותו התייתם מאביו ואמו התחתנה מחדש, והוא 'נשלח' לירושלים לגדול ולהתחנך אצל סבו וסבתו. מרגע הגיעו לירושלים נקשר אליה בכל נימי נפשו, וכך מספר בנו הרב ניסן אהרן טיקוצ'ינסקי בהקדמה לספר:
"יש לציין את הבעת חיבתו לציון בעת הגיעו לירושלים, ויהי אז כבן עשר, ובימים הראשונים כאשר הציע לו דודו הר"ר יוסף ריבלין ז"ל מראשוני הבונים של ירושלים בעת החדשה מחוץ לחומות העיר, לבקר בפעם הראשונה את הכותל המערבי – נענה הלה בהתלהבות להצעה. ויהי בהליכתם הראה לו דודו מרחוק את הכותל המערבי ומרגע זה לא הוריד את עיניו מהסתכלות בכותל עד שבעמדו ליד שריד בית מקדשנו פנה אל דודו ושאל בתמימות: הסבר לי דוד, היתכן איך הולכים אנשים הלוך ושוב ליד מקום קדוש כזה ועיניהם לא מופנות אל הכותל הקדוש?"
הרימ"ט למד בת"ת וישיבת 'עץ חיים' וגדל לת"ח גדול מפארי גידוליה של העיר, כשהגיע לפרקו נשא את נינתו של הרב שמואל סלנט זצ"ל רבה של ירושלים. הוא התמנה לר"מ בישיבה ובהמשך לראש הישיבה ומנהלה, במסגרת זו רכש ב1908 את השטח ברח' יפו שעליו נבנה בית הישיבה הגדול והחדש מחוץ לחומות. אהבתו של הרימ"ט לירושלים התעצמה עם השנים, והוא עסק גם בבניינה והקים את שכונת עץ - חיים בכניסה לעיר.
ממשיך ומספר בנו הרב ניסן:
"כן יש לציין את אהבתו לארץ הקדושה בחוננו את עפרה. מעשה שהיה ובקרו אצלו חכמי ורבני עץ-חיים בדירתו שבעיר העתיקה. באמצע השיחה נפל עפר מהתקרה. אמר אחד מהמסובים מדוע כב' גר בדירה כזאת שעפר נופל מתקרתה. הרים אבא את העפר והסתכל על זה מתוך חיבה גדולה ואמר "על עפר זה דרכו אבותינו הקדושים...נביאנו חוזינו התנאים והאמוראים, כמה הליכות של קדושה ספג העפר, הרי זה קדוש וטהור". הוא לקח את העפר נשרו והניחו בפינה. הרגש זה הרגיש על אף הליכתו יום יום על אדמת הקודש"
"אהבתו לציון נמשכה גם בזמן העמידה והזקנה. מחזה נרגש היה לראותו מקונן בתשעה באב על חורבן בית תפארתנו וירושלים עיר קדשנו. דמעות שליש היה מוזיל ללא הפוגות ובהתייפחות עצומה מתוך התרגשות עילאית סוערת פנימית בהתפללו והזכירו את חורבן בית המקדש. וכן ביום הכיפורים בתפילות עבודת בית המקדש היה מתייפח בבכי ובתחנונים לפני אבינו שבשמים וכאילו לא עמד בינינו בבית הכנסת, והמתפללים היו עמודים ומסתכלים על עבודתו, כי הוא היה מכניסנו באווירה של העבודה בביהמ"ק"
"זכורני כשהבאתי לו בקיץ תשי"ב שקופיות מאבן השתיה השתפך בבכי וקשה היה הלו להיפרד מהתמונה כאילו לומר מתי נזכה לגאולת מקום קדוש זה"
הרימ"ט עסק באינטנסיביות בענייני ירושלים והמקדש בהלכה, ונחשב לבר סמכא בנושאים אלו, וכך מסופר שם:
"יש לציין כי גם מרן החזוא"ש זצ"ל בביקורו הראשון בירושלים בשנת ת"ש, ביקר בבית אאמו"ר זצ"ל ביום ש"ק ושוחחו ביניהם על דבר החשש של ביקור ליד הכותל המערבי. אאמו"ר הסביר לגאון את עמדתו כן לבקר אך לא להכניס הידיים בכותל (כמבואר בספרו) ואמנם למחרת ביום ראשון ביקר הגאון חזון איש ליד הכותל מערבי ונזהר והזהיר את מלויו לא להכניס הידיים לכותל"
הרימ"ט עסק במשך שנים רבות בהכנת ספר גדול שמקיף את כל עניני ירושלים והמקדש בהלכה, בחמישה חלקים: "חלק ראשון: קדושת המקום והמחיצות. חלק שני: ירושלים וציון ורובעיה וגבוליה. חלק שלישי: כל הדברים והדינים הנאמרים והקשורים לירושלים וגם הנוגעים לזמן הזה. חלק רביעי: בית הבחירה והר הבית והמקדש. חלק חמישי: על אפשרות ההקרבה בזמן הזה"
על כתיבת הספר 'עיר הקודש והמקדש', מספר הבן ר' ניסן:
"בעצם ספרו הגדול הנוכחי גם הוא נבע מאהבתו הלוהטת לציון וירושלים שגרמה לו לחדור ולהתעמק בכל פרט ופרט מתורת א"י בכלל וירושלים בפרט וללבן את ההלכות גם במקצוע תורני גדול כזה...
מפאת ריבוי החומר וחולשתו לעת זקנותו וטרדותיו הרבות והוצאת ספריו שהתחיל באמצע עריכת ספר זה ומסיבות שונות ורבות לא עלה ביו להוציאו לאור בחייו, אם כי עבר עליו ביסודיות גם בשנותיו האחרונות וכל השנים היה מוחק על מנת לתקן, מעיר ומוסיף, ומאוד ערגה נפשו להוצאת ספר זה. ואף שבשנת תשי"ג כבר הכינו לדפוס הוסיף בשנת תשט"ו שוב לנפות ולבקר. אך בשנה זו נתבקש בישיבה של מעלה ביום ' בניסן תשט"ו. גם ביומו האחרון נשארו כמה דפים מכת"י הספר על שולחן עבודתו שהניח באמצע העיבוד והליבון. ובצוואתו בקש שאם יודפס ספר זה לא בחייו יעברו ויגיהו את הספר אחרי שערכתיו במשך שנים רבות והרעיון וההשגות משתנות"
לצורך מחקריו, ערך הרימ"ט גם סיורים ומדידות בשטח, ואף למד את המחקרים המדעים הארכאולוגים שבוצעו עד לתקופתו. על מחקר אחד כזה הוא מספר בהקדמת הספר:
"בשנת תרע"א אחרי הרעש שהורעשה העיר מהידיעה שחוקרים בריטים שיחדו את שומרי מסגד עומר ונכנסו בלילה בתוך מערת אבן השתיה (אשר בדרוך אדם על רצפת המערה נשמע הד חלל עמוק מאוד) במגמה לפוצץ מקום לחדור אל המערה התחתית, והיות שהאבן העגולה הסותמת את פי המערה התחתית אין שום אפשרות לפוצצה, ניגשו לפוצץ דופן של המערה העליונה שבתוך אבן השתיה, ואם כי לא הצליחו במאומה למטרתם, נודע הדבר והחוקרים ברחו באשמורת הבוקר ליפו ועלו על אוניה שחיכתה להם, ונתפשט קול מדומה שהחוקרים ברחו עם שלל מציאה שמצאו מגנזי המקדש – בקשתי את רצ"א שניאורזון הנז' (שלמדנו יחד בחדרי הת"ת עץ-חיים) שיציג אותי לפני שייך-טהר לקבל ממנו אינפורמציה על אבן השתיה ועל מעשי הבריטים, וכשהציג אותי לפני שיך טהר והצעתי לפניו שיתן לי תיאור מהאבן וכו' – ענה לי ואמר: "למה לך לבקש ממני תיאור בעל פה, בוא אתי ואני אכניס אותך לפנים מן המסגד ותראה את האבן הקדושה הכל בעיניך". אמרתי להשיך "אין אנחנו רשאים להיכנס לשם" תמה ואמר "מה פירוש אין אתה רשאי, אם אני בעצמי אלך אתך מי יפגע בך?" אז הסברתי לו שאין אנו היהודים רשאים מצד דין ישראל להיכנס לשם, ואז נתחדשה גם לשייך טהר, השיך הראשי ממקום המקדש, הידיעה "שאין אנו היהודים רשאים להיכנס למקום המקדש מצד הדין" ונעתר השיך למסור לי אינפורמציה בע"פ ומקצתה הדפסתי בספר השנה של עץ-חיים שנת תרע"ב"
רצ"א שניאורזון - הוא הרב דוד צבי אריה שניאורסון ז"ל מצאצאי אדמו"ר הזקן, גואל ובונה בתים בירושלים https://did.li/ISxTY
שייך טהר שאתו נפגש הרימ"ט הוא ככל הנראה המופתי של ירושלים באותם ימים: כאמל טאהר אל חוסיני https://did.li/uSxTY שנודע בקשריו הטובים עם הבריטים ויחסו המתון ליהודים ולציונות, בניגוד לאחיו הצורר חאג' אמין אל חוסיני שר"י שהחליפו בתפקיד המופתי של ירושלים.
מימין: הרב דוד צבי שניאורסון ז"ל. משמאל: המופתי כאמל טאהר אל חוסיני
על סיפור הרקע שמספר הרימ"ט אודות ה'חוקרים הבריטים' שחפרו מתחת לכיפת הסלע, מצאתי הרחבה בספרו של עמוס אילון: ירושלים - שיגעון לדבר (ע / 4.3 / 306 - מכללה) עמ' 189 "ב1912 התגנב הרפתקן בריטי בשם מונטגיו בראנסלו פרקר באישון לילה להר הבית, ובסיוע כמה ידידים מחופשים לערבים ערך חפירה ניסיונית בפינה הדרומית-מזרחית. החופרים חזרו לילה לילה במשך שבוע ולא מצאו כלום. בחיפושיו אלו הודרך פרקר לחפור במערה שמתחת לאבן השתיה, מקום שקיווה למצוא את אוצרות המקדש ואול אף את לוחות הברית. אחד השרתים גילה את החופרים באמצע הלילה והזעיק את השומרים. בהמולה הכללית הצליחו פרקר ואנשיו להימלט; את חייהם הצילה רק העובדה שהיאכטה של פרקר המתינה להם ביפו והפליגה לאירופה מיד באותו בוקר"
ראו על הפרשה בהרחבה במאמרה של נירית שלו- כליפא כאן: https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14003
ועל אודות מונטגיו פרקר, כאן: https://did.li/WMO5q
בהקדמה לספר כתב הרימ"ט, את הדברים הנרגשים הבאים:
"בכל דברי ימינו, ומאז נכבשה יבוס היא ירושלים, לא קרה שתהא הארץ ופרברי ירושלם תחת ממשלת ישראל ולא תהא רשות ליהודי להיכנס לפנים מן החומה של ירושלים. ובהיות העיר והארץ תחת ממשלת עמים אחרים כן יכולנו לשבת ולגור, בגירות, גם לפנים מן החומה בכל רחובות העיר, יכולנו לסובב סביב חומת הר הבית וגם לגשת עד לשערי הר הבית, ואילו מיד כשכבש ישראל את רוב ארץ ישראל ע"י המלחמה שאכפו עלינו הממלכות הערביות נסגרה לפנינו לגמרי העיר העתיקה. שאם כי בעזה"י הצליח צה"ל, המעטים נגד המרובים, לכבוש שטחים גדולים רחבים עירות רבות פרזות ובצורות ויושביהם הערביים ברחו מהן, כמו כן כבשו שטחים רבים עם כפריהם הרבים – הנה דוקא השטח המצומצם היותר יקר וחשוב לנו ה"ה חלק ירושלים העתיקה וגם החלק האיסטרטגי השומר עליה' "שייך ג'יראך" לא רק שלא יכלו ללכדו למרות המאמצים והקרבנות אלא שכל היהודים יושבי העיר העתיקה נמלטו על נפשם, ואין אפשרות ליהודי לגשת אל תחום חומת העיר ושעיריה. בזמן נצוצי גאולת הארץ נגרשנו וגלינו דוקא מפינת יקרת זאת. כל מסתכל במבט ישר רואה גם בזו יד ההשגחה העליונה, המכוונת לכמה בחינות, שאין אנו זכאים עדיין להיות הבעלים על הקודש והמקדש שלנו. ותפילתנו ותקותנו שבקרב הימים לא רק שנהיה ראוים לשוב למרכזנו הנכסף הזה אלא שההשגחה תשיב את שבות העיר עצמה, לנערה משפלותה ותהי' שוב לעטרת צבי וצפירת תפארה, והלכו עמים לאורה. ונאמר: אל דמי לכם ואל תתנו דמי עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה כארץ"
הרימ"ט נפטר ב1955, וב1970 כשבנו הרב ניסן אהרן הוציא את הספר, הוא הוסיף בסודרים את הדברים הבאים:
ב"ה תפילתו ותקוותו נתקיימה, וכעת ירושלים שוחררה מעול זרים, ונזכה במהרה גם להמשך תפילתו ותקותו שתהי' שוב לעטרת צבי וכו' – נ.א.ט.
במילים אלו מתאים לחתום רשימתנו זאת לקראת יום ירושלים תשפ"ג, ועדין לא ספרנו על ספריו החשובים הנוספים של הרימ"ט ובעיקר ספרו גשר החיים על הלכות אבלות, ועוד. ובעז"ה עוד חזון למועד.
Kommentare